האם לשוקולד יש השפעה על תפקוד המוח שלנו?

לפני שנים רבות, חיה לה קהילת האצטקים בעמק קסום ועתיק, השוכן במרכזה של מקסיקו. האצטקים האמינו, שהשוקולד ניתן להם ע"י האלים, ואף השתמשו בו ככסף. ערכו של השוקולד בעיניהם של האצטקים היה כה רב, עד שנחשב כבעל ערך רב יותר מזהב! נשמע תמוה, נכון? הרי כיום שוקולד נמכר בכל מקום והוא נחשב לממתק בנאלי. אז מה מצאו בו האצטקים שייחסו לו תכונות אליליות? האם יש לשוקולד השפעה על תפקוד המוח שלנו?

למרות החסרונות הרבים הידועים בצריכה רבה של שוקולד (השמנה, סוכרת וכדומה), ישנם מספר יתרונות אפשריים על שלוש מערכות עיקריות בגוף האדם - מערכת הדם, המערכת החיסונית ומערכת העצבים. אך ישנה בעיה - מחקרים רבים שהעריכו את ההשפעה המוחית של שוקולד ורכיבי קקאו בדקו השלכות קצרות טווח בלבד. ועל כן, הקשר בין צריכת שוקולד למצב הקוגניטיבי ומניעת ירידתו לאורך זמן נותר שרוי באפלה.

במחקר שנערך בשנת 2016 בעיר פורטו שבפורטוגל, החוקרים (אפונסו מוריירה, מריה ג'וזה דיאוגנס, אלכסנדרה מנדונצ'ה, נונו לונט, והנריקה בארוס) ניסו לבדוק האם קיים קשר בין צריכה ארוכת טווח של שוקולד (וכן של קפאין) לירידה מופחתת במצב הקוגניטיבי והמנטלי בקרב נבדקים מבוגרים (בגילאי 65 ומעלה). בעת הגיוס, נערך לכל נבדק/ת מבחן "מיני מנטל" (MMSE) שמהווה מבחן קצר לאבחון מנטלי (כך שהציון במבחן זה, מעיד על מצבו/ה המנטלי והמוחי של הנבדק/ת), וכן שאלונים העוסקים בהרגלי האכילה שלו/ה (בדגש על מוצרי שוקולד וקפאין), ונתונים דמוגרפיים, חברתיים ופיזיולוגיים. כעבור 2-9 שנים של צריכת שוקולד ממושכת, נערך מבחן המיני מנטל שוב. החוקרים הגדירו מראש ירידה במצב הקוגניטיבי בין מבחן המיני מנטל הראשון למבחן השני כירידה של לפחות 2 נקודות.

תוצאות הניסוי הראו כי קיים קשר מובהק בין צריכת שוקולד בכמות מועטה לבין סיכון מופחת לירידה במצב הקוגניטיבי והמנטלי. חשוב להוסיף, כי יתרון מדהים זה של שוקולד מותנה בצריכת כמות קטנה מ-75 מ"ג קפאין ביום (כמות אותה מכילה כוס אספרסו אחת). לעומת זאת, לצריכת שוקולד בכמות גדולה לא נצפתה השפעה דומה. לכן, הסיקו החוקרים כי צריכת שוקולד ארוכת טווח בכמות מועטה היא אכן בעלת השפעות מגינות על ירידה בפעילות המוחית.

נשמע מבטיח, לא? חשוב לציין כי במאמר אף הוצגה תוצאה אשר סותרת את המסקנה לעיל. תוצאה זו מתארת כי רק אצל 40% (או במילים אחרות, פחות ממחצית) מן הנבדקים שהיו בעלי סיכון נמוך לירידה קוגניטיבית, נמצאה צריכת שוקולד ממושכת. כלומר, רוב הנבדקים בעלי סיכון נמוך לירידה קוגניטיבית לא צרכו שוקולד באופן ממושך.

אז מה אנו, כחוקרים צעירים ומלאי מרץ, היינו עושים אחרת? היינו מגדירים את זמן הניסוי כזמן קבוע לכל הנבדקים, ולא בין 2 ל-9 שנים. הפרש זה גדול ועלול להוביל להבדל משמעותי בשינויים המוחיים בין הנבדקים.

כמונו, גם לחוקרים עצמם יש כמה הסתייגויות ממאמרם: יתרונותיו המגנים של שוקולד נמצאו רק בקרב נבדקים אשר צרכו שוקולד בכמות ממוצעת מועטה מאוד, אשר נמוכה מהכמות הסטנדרטית (המוגדרת כשלוש קוביות שוקולד, חטיף שוקולד אחד או כפית אבקת קקאו). לטענתם, ייתכן שהסיבה לכך שלא נמצאה מובהקות סטטיסטית דומה בקרב הנבדקים שצרכו שוקולד בכמויות גדולות יותר הינה גודל המדגם, ומחקר בעל מדגם גדול יותר עשוי לאשש קשר זה. בנוסף, ציינו החוקרים כי שאלון הרגלי האכילה להערכת הנבדקים לא היה מספיק ספציפי, ולא הבחין בין סוגי שוקולד (חלב או מריר), ובין מוצרי שוקולד שונים.

איך נסכם? אמנם לא אהבנו את הדרך בה החוקרים ביצעו את הניסוי, ניתחו את תוצאותיהם והסיקו מהן מסקנות, אבל אנו חושבים כי זהו נושא סופר מעניין ורלוונטי, וכן מאמינים כי יש להמשיך לחקור את הקשר המדובר, כיוון שהוכחתו בצורה מהימנה עשויה להיות פורצת דרך בתחום. ומי יודע? ייתכן שאנשים שחיו מאות שנים לפנינו, ידעו דברים שאנו כלל לא יודעים היום.

קישור למאמר: https://content.iospress.com/articles/journal-of-alzheimers-disease/jad160142