האם ניתן לאבחן הפרעות נפשיות לפני שהן נוצרות?

לא פעם אנו שומעים על היווצרות או החמרה של הפרעות נפשיות שונות בקרב אנשים אשר נחשפו לטראומה, כגון פגיעות מיניות או תאונות דרכים. עם זאת, תפקיד הטראומה בהתפתחות ההפרעות הנפשיות אצל הנחשפים אליה טרם מובן לנו לגמרי.

במאמר שפורסם ב-2021, חוקרים מאוניברסיטת אמורי בג׳ורג׳יה, ניסו למצוא את הדרך לזהות התפתחות עתידית של בעיות נפשיות שונות בקרב אנשים אשר נחשפו לטראומה. שאיפת החוקרים הייתה שבמידה ונדע לזהות את אותן ההפרעות הנפשיות מראש, נוכל לטפל בהן לפני שהן מתפרצות או נוצרות. בנוסף, יוכלו רופאים לתת כלים נכונים למטופלים על מנת להתמודד עם אותן הבעיות שעלולות להיווצר בעקבות הטראומה. לדוגמה, אדם שעבר טראומה ולאחר שעשה מספר בדיקות התגלה כי ישנה סבירות גבוהה שתתפתח אצלו דיכאון קליני – יוכל לקבל טיפול המותאם לכך מראש. 

המאמר מתאר מחקר אורך (שיטה בה עוקבים אחר קבוצת נבדקים במשך פרק זמן ממושך) הבוצע על 146 נבדקים אשר גויסו ממחלקות חירום בארצות הברית תוך 72 שעות מחשיפתם לטראומה. חוקרים עקבו אחר הנבדקים במשך שישה חודשים בעזרת סקר, סריקות MRI (סריקה המשמשת להדמיה של האנטומיה של המוח באמצעות תהודה מגנטית), סריקות fMRI – בדיקת תהודה מגנטית (סריקה הבודקת את תפקודם של האיזורים במוח במהלך ביצוע משימות) והערכות פיזיולוגיות. 

התמונה לקוחה מהאתר pixabay

הנבדקים חולקו לשתי קבוצות: קבוצת גילוי אשר כללה נפגעי טראומה הקשורה ברכב מנועי בלבד וקבוצת שכפול אשר כללה נפגעי טראומות מסוגים שונים. 

לפני סריקת ה-fMRI, החוקרים ביצעו הערכה פסיכיאטרית לנבדקים בעזרת סקרים הבודקים את חומרת הטראומה, הערכת מצב בריאותי גופני כללי, התעללות בילדות הנבדק ונתונים דמוגרפיים (כגון גיל ומין). יתר על כן, הערכה של הפרעות נפשיות כתוצאה מהטראומה בוצעה במחלקות החירום במרווחי זמן קבועים עד שישה חודשים לאחר מכן. 

Brain-based biotypes of psychiatric vulnerability in the acute aftermath of trauma 

תמונות מתוך המאמר: Stevens, J. S., Harnett, N. G., Lebois, L. A., Van Rooij, S. J., Ely, T. D., Roeckner, A., & Ressler, K. J. (2021)

במהלך הניסוי ביצעו החוקרים שלוש משימות שונות: משימת האיום (A) - הנבדקים צפו ב"בלוקים" אשר כללו הבעות פנים מפוחדות או הבעות פנים ניטרליות, משימת התגמול (B) - על הנבדקים היה לנחש ערך של קלף ובתמורה זכו או הפסידו כסף ומשימת העיכוב (C) - על הנבדקים היה לבצע משימה שדרשה מצידם תגובה התנהגותית מהירה. כאשר הוצג להם רקע אדום, היה עליהם לרסן תגובה זו. 

במסגרת סריקת ה-fMRI בקרב שתי קבוצות הנבדקים במהלך ביצוע שלושת המשימות, חילקו החוקרים את הנבדקים לשלושה מקבצים בהתאם לביצועיהם במשימות השונות. כל מקבץ מייצג סימפטומים שונים לפוסט טראומה, את המקבצים שיערו מראש לפי הסימפטומים המאפיינים את ההפרעות הנפשיות השונות.

שלושת המקבצים הינם: 

1. מקבץ תגמול גבוה/איום גבוה  - נבדקים שהגיבו בצורה חזקה יותר להן משימת האיום והן משימת התגמול.

2. מקבץ תגמול גבוה/איום נמוך - נבדקים שהראו תגובתיות גבוהה לאיום ותגובתיות נמוכה לתגמול) ומקבץ מעוכב (נבדקים שהראו תגובתיות גבוהה לעיכוב.

לאחר שסיווגו את הנבדקים למקבצים השונים, ביצעו החוקרים בדיקות מעקב במשך מספר חודשים ותיעדו את התסמינים הנפשיים שחוו הנבדקים בכל מקבץ. תוצאות בדיקות המעקב הראו כי הנבדקים במקבץ התגמול גבוה/איום גבוה פיתחו בשלב מסוים במהלך המעקב (לרוב לאחר שבועיים או 8 שבועות) תסמינים למכלול הפרעות נפשיות. הם פיתחו תסמינים חמורים של הפרעות פוסט טראומה, הפרעות חרדה, דיכאון, הפרעות דיסוציאטיביות (הפרעות דיסוציאטיביות הינן הפרעות נפשיות הכרוכות בשיבושים בזיכרון, בתודעה, בזהות או בתפיסה). בנוסף, הם חוו אימפולסיביות גבוהה וקושי בשליטה בדחפים. בשני המקבצים האחרים, הנבדקים אכן פיתחו הפרעות נפשיות שונות בתגובה לטראומה שחוו, אך לא במידה שניתן להסיק ממנה מסקנות ממשיות. כמו כן, הפעילות המוחית הייתה גבוהה יותר באזורים רבים, בקרב המקבץ התגמול גבוה/איום גבוה.

החוקרים הסיקו כי גנים המתהווים בתקופה המוקדמת שלאחר הטראומה (עד שישה חודשים) קשורים לסיכון או לעמידות לפסיכופתולוגיה- ביטוי של התנהגויות וחוויות פסיכולוגיות החורגות מהנורמה ועשויות להצביע על הפרעה נפשית אצל האדם. עוד הסיקו החוקרים כי בניגוד לתחזיותיהם הראשונות, תגובה מוגברת לתגמול בתקופה המוקדמת שלאחר הטראומה עלולה להיות מנגנון סיכון שטרם נחקר הקשור להתפתחות הפרעות נפשיות הקשורות בלחץ (כגון OCD). 

ישנן מספר בעיות ומוגבלויות אשר מערערות על המסקנות שהסיקו החוקרים היות וכדי להפחית את עומס הנבדקים בניסוי, הערכות הסימפטומים שנבעו מהטראומה שחוו התבססו על דיווח עצמי בלבד. בנוסף, כמות הנבדקים שבמחקר היא לא גדולה ולכן מהימנות המחקר עלולה להיות מופחתת. 

לסיכום, ממצאי המחקר זיהו גנים פוטנציאליים של חוסן, טראומה, דפוסי מחשבה והתנהגות החורגים מהנורמות ויכולים להצביע על הפרעות נפשיות. גנים אלו עשויים לספק מידע חשוב על טיפול ממוקד בדרכים שונות בפסיכופתולוגיה הקשורה  בלחץ. 

עולם ההפרעות הנפשיות הוא עולם רחב מאוד שתמיד ניתן לחקור ולהעמיק בו יותר. אנו מציעות להשתמש באותו הניסוי ולהרחיב את המחקר לא רק להפרעות נפשיות הנוצרות מטראומות פיזיות אלא גם הפרעות נפשיות הנוצרות מטראומות נפשיות כגון, מוות של אדם אהוב, שברון לב וכו'...

ניסוי המשך נוסף שניתן לבצע בעקבות הניסוי הוא חקירת המנגנון הקשור בתגובה מוגברת לתגמול בתקופה המוקדמת שלאחר הטראומה. מנגנון זה עלול להיות מנגנון סיכון שטרם נחקר הקשור להתפתחות הפרעות נפשיות הקשורות בלחץ. במידה ונמשיך לחקור את אותם הגנים נוכל ללמוד לנצל אותם לטובת טיפול בנפגעי טראומה מסוגים שונים. כך, נוכל לבדוק מראש האם הנפגעים עלולים לחלות בהפרעות נפשיות בשלב מאוחר יותר בחייהם כתוצאה מהטראומה, לטפל באותן ההפרעות או למנוע את התפתחותן. 

התקווה היא שזהו הצעד הראשון במטרה להקל ואף למנוע את התמודדותם של נפגעי טראומה עם בעיות נפשיות.

מקור:

Stevens, J. S., Harnett, N. G., Lebois, L. A., Van Rooij, S. J., Ely, T. D., Roeckner, A., & Ressler, K. J. (2021). Brain-based biotypes of psychiatric vulnerability in the acute aftermath of trauma. American journal of psychiatry, 178(11), 1037-1049.