חברו הטוב ביותר של ההורה?

כמה פעמים שמעתם אדם מדבר על כלבו ממש כאילו היה ילדו? אנחנו מניחים שלא מעט. לטיפול וההשקעה בכלב יש לעיתים קווי דמיון המקבילים לטיפול וההשקעה הדרושים גם בשביל ילד. לכן, זו לא ממש הפתעה שכמעט כל בעלים של כלב שתשאלו יגיד לכם מיד שכלבו הוא לא סתם חיית מחמד אלא ממש כמו ילד בשבילו.

מחקר משנת 2014 בהובלת הוטרינרית לורי פאלי, אשר עוסקת ברפואה השוואתית והובילה את המחקר בבית החולים הכללי בעיר בוסטון, מראה שיש עולם שלם של מנגנונים אשר פועלים במוחנו ויוצרים את תחושות אלה בין כלבים ובעליהם.

המחקר מראה עדות מסויימת לכך שהכלב, שנחשב לחברו הטוב ביותר של האדם, אכן הפך כבר להיות אפילו מעבר לכך. במהלך המחקר פאלי ושותפיה ביצעו סריקות MRI של תפקוד המוח שמראה את הדמיון בתגובות הרגשיות של אמהות בזמן צפייה בילדיהן ובזמן צפייה בכלבן.

בניסוי השתתפו 14 נשים בגילאי 22-45, שיש להן לפחות ילד אחד בין גיל שנתיים לגיל 10, ולפחות כלב אחד בן שנתיים ומעלה. הניסוי שנערך כלל שני שלבים - בשלב הראשון נערך ביקור בבית המשתתפות. בשלב זה צולמו הילדים והכלבים של המשתתפות בשביל שימוש עתידי בתמונות שיגיע בשלב השני של הניסוי. בנוסף, המשתתפות מילאו מספר שאלונים, בהם שאלון דמוגרפי ושאלון על בעלות הכלב. בשלב השני של הניסוי, הוכנסו המשתתפות למכשיר הMRI ועברו סריקה מוחית בזמן שהוצגו להן תמונות של ילדיהן, כלביהן, ילדים שאינן מכירות וכלבים שאינן מכירות. מיד לאחר הסריקה מילאו האמהות שאלונים הקשורים בפרטים על התמונות (למשל, צבע השיער של הילדים והכלבים, מספר התמונות שראו ועוד…) והתבקשו לדרג את התמונות על פי רגש.

ואיך התגובות המוחיות היו? כמעט זהות!

לאחר ניתוחן של סריקות הMRI התגלה כי אותם מסלולים מוחיים אשר מופעלים כאשר האימהות צפו בילד שלהן הופעלו גם כאשר הן צפו בכלב שלהן. האזורים אשר הופעלו היו קשורים לרגש, למערכת התגמול, קוגניציה חברתית ועיבוד ויזואלי. באופן לא מפתיע, הצפייה בילד ובכלב שלהן עוררה תגובה חזקה בהרבה לעומת התגובה שלהן כאשר צפו בילד וכלב זרים. אך, על אף הדמיון הרב באזורים המוחיים, חשוב לציין כי הפעילות המוחית אצל האימהות בעת צפייה בילד שלהן הייתה מוגברת ביחס לפעילות המוחית בעת צפייה בכלב שלהן וכי ישנו אזור נוסף אשר פעל רק בעת צפייה בילד. אזור זה קשור להיווצרות הקשר, כמו יחסי אמא ובן או יחסים רומנטיים.

החוקרים המובילים בניסוי, סיפרו כי מטרת הניסוי הייתה להשוות בין היחסים בין אם וילד לבין היחסים שיש בין בני אדם והכלבים שלהם. חשוב היה לחוקרים לבדוק את הבסיס המוחי ליחסים אלו גם כשמדובר על הילדים וגם כשמדובר על הכלבים, וכמובן להסתכל ולהבין איפה קווי הדמיון ואיפה השוני במערכות יחסים אלו, ולבסס זאת בצורה מדעית.

מן המחקר התגלה כי היו פעמים בהן הצפייה בכלבים הפעילה אזורים מסוימים יותר מאשר הצפייה בילד, אזורים אלו אחראים על עיבוד חברתי וויזואלי במוח. החוקרת פאלי מסבירה כי ככל הנראה העיבוד החזותי המתבצע במוח בעת צפייה בכלב שונה מהעיבוד בעת צפייה בילד ולכן תוצאות אלו מתקיימות.

במחקרם, מסייגים החוקרים וכותבים כי לא ניתן להסיק תוצאות מובהקות מן המחקר הנ"ל וממליצים לבצע מחקרי המשך עם קבוצות שונות באוכלוסייה. זאת מכיוון שהמחקר הנוכחי אותו ביצעו, כולל קבוצת נבדקות מאוד ספציפית שלא ניתן להסיק לפיה את התוצאות על כלל האוכלוסייה. כדי לעשות זאת, יידרשו מחקרים המשלבים בין היתר גם גברים, הורים לתינוקות, הורים למבוגרים ועוד קבוצות כדי להבין על מה הממצאים מעידים.

רבים האנשים שמדווחים על כך שאימוץ כלב תרם להם להעלאת מצב הרוח, הפחתת תחושת הבדידות והמתח, שיפור בלקיחת אחריות, בהתמדה ובעמידה בהתחייבויות. אכן, להיות בעלים של כלב זוהי משימה לא פשוטה שמביאה איתה הרבה צדדים חיוביים יחד עם קשיים. הרבה משפחות מתייחסות לכלב שלהן כילד נוסף, הן באהבה שהוא מקבל, והן בדרישות שצריך לעמוד בהן. מעניין לראות שמלבד התחושה הפנימית, המדע וחקר המוח תומך ומציג בסיס לתחושה המוכרת והנפוצה הזו של אהבת הכלב כמו ילד.

https://journals.plos.org/plosone/article/file?id=10.1371/journal.pone.0107205&type=printable