מודאגים שילדכם תקוע במסך?
ישנה סיבה לדאגה?

מקור התמונה: neurosciencenews

מה זה OCD (Obsessive-compulsive disorder)? 

דמיינו שכבר יצאתם מהבית, נעלתם את הדלת, בדקתם שהיא באמת נעולה מספר פעמים אבל בכל זאת עולה בכם המחשבה, שמעוררת אתכם ומטרידה אתכם, שלא נעלתם את הדלת ואתם מוצאים את עצמכם עולים חזרה ובודקים שהדלת נעולה, למרות שכבר בדקתם שהיא אכן נעולה מספר פעמים. זוהי כמובן דוגמא קטנה למחשבה אובססיבית ובהתאמה התנהגות קומפולסיבית אחת. עכשיו דמיינו שכל ההתנהלות שלכם בחיים מתבצעת ככה, על סמך מחשבות טורדניות אובססיביות שלא עוזבות אתכם ובשביל להפטר מהן יבואו הפעולות הכפייתיות באופן חוזר. זוהי הפרעה טורדנית כפייתית (OCD). 

בדור של היום נראה באופן ברור כי כבר מגיל צעיר ילדים מתחילים בשימוש במסכים והורים מסכימים לכך ללא בעיה. מה אם הייתי אומרת לכם שהשימוש המרובה במסך קשור לסיכוי להתפתחות ההפרעה. האם הייתם מסתכלים על השהייה המרובה של הצעירים במסך כטובה ונורמטיבית?

מגוון מחקרים עוסקים בנושא זה. מחקרם של  חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה סן פרנסיסקו (UCSF) שפורסם בשנת 2022, חקר באופן ספציפי את הקשר בין זמן המסך של ילדים בגילאי 9-10 מארצות הברית להתפתחות ההפרעה הטורדנית הכפייתית על ידי מעקב של כשנתיים אחר הילדים. במחקר זה נעשה שימוש בשאלונים בלבד על מנת לבדוק את ההשערה שאכן יש קשר בין זמן שהייה במסך ולבין התפתחות ההפרעה. החוקרים נעזרו ב- 9208 משתתפים (666 עם ההפרעה ו- 8542 ללא ההפרעה). הילדים הצעירים דיווחו בשאלון בתחילת הניסוי מהו זמן השימוש הממוצע במסך עבור כל אחד. בשקלול יצא כ 3.9 שעות בממוצע עבור כל הנבדקים. החוקרים המשיכו את הבדיקה שלהם על ידי מעקב אחרי הילדים במשך כשנתיים ובסופם נבדקו הילדים עבור התסמינים של ההפרעה .  

האם התוצאות מפתיעות?

התוצאות יכולות להיות מעניינות ואף מסקרנות, בסוף הניסוי היה אפשר לראות שיש קשר בין השניים אף על פי שלא נמצא מנגנון מוחי שקשור. החוקרים מצאו שעבור כל שעה יומית נוספת ממוצעת בהם שיחקו הילדים במשחקי וידיאו הסיכוי להפרעה גדל בכ-15% ועבור כל שעה יומית נוספת ממוצעת בה צפו בסרטונים הסיכוי להפרעה גדל ב - 11%. אחרי שנתיים הילדים נבדקו עבור תסמיני הפרעה טורדנית כפייתית וכ- 4.4% מהמשתתפים נמצאו ככאלו אשר פיתחו את תסמיני ההפרעה .

נתבסס על המחקר או שבעצם, לא כל כך..

השאלה האמיתית שנוכל לשאול את עצמנו כמו שהחוקרים עשו היא ,האם באמת אפשר להתבסס על המחקר הזה? מצד אחד יש לנו תוצאות אמיתיות אבל יחד עם זאת כל ילד גדל עם גנטיקה שונה, למשפחה שונה, ובאיזור שונה כך שהמון דברים יכולים לעורר תסמינים של הפרעה טורדנית כפייתית ולא בהכרח זמן המסך הוא הגורם המרכזי עליו נוכל להתבסס.

אז מה אפשר לעשות בשביל לוודא כי הגורם המשפיע הוא זמן המסך?

נערוך מחקר בו נבחר לקחת מדגם נבדקים  של תאומים בעלי גנטיקה זהה, שגדלים באותם תנאים, ולהבדיל אותם, אחד עם זמן מסך מוקצב והשני בלתי מוגבל (יש להתחשב בעניין האתי) או להפך שניהם בעלי זמן מסך ממוצע זהה ולאחר מספר שנים בלבד לבדוק האם יש תסמיני הפרעה אצל אחד מן השניים. ממצאי מחקר שכזה יוכלו להעיד לחיוב או לשלילה של זמן המסך כגורם משפיע מרכזי על ההפרעה. דבר נוסף שיש לבדוק ,שהועלה במאמר על ידי החוקרים, הוא ההשפעה מבחינת גיל. גיל צעיר אשר בו המוח עדיין מתפתח, גורם לממצאים שונים מאשר אם המחקר היה נערך כזה על נערים ונערות.

לסיכום, עד שנהיה בטוחים בהשפעת זמן המסך על התפתחות ההפרעה הכפייתית הטורדנית (OCD), כדאי להפחית את שעות המסך, לצאת ולשחק בחצר או לבלות את שנות הילדות עם המשפחה. אז בפעם הבאה שהילד שלכם מבקש להיות במסך כנראה תרצו לחשוב שנית אם להסכים או לא.

מקור:

Nagata, J. M., Chu, J., Zamora, G., Ganson, K. T., Testa, A., Jackson, D. B., & Baker, F. C. (2023). Screen Time and Obsessive-Compulsive Disorder Among Children 9–10 Years Old: A Prospective Cohort Study. Journal of Adolescent Health, 72(3), 390-396.