סינסתזית גרפמה-צבע: הילדים שרואים את העולם אחרת

תמונה מתוך: pixabay

סינסתזיה היא מיזוג של חושים שונים באופן לא מודע. היא יכולה להתבטא במצב שבו לכל אות מקושר צבע אחר, לכל חפץ יש טעם ולכל מאכל מקושר צבע שונה. מצב זה הוא תוצאה של מידע שמגיע מחושים שונים ומתערבב. מצב זה טריקי - הוא יכול להיות ניטרלי בחייהם של הסינטטים, כלומר ללא השפעה יומיומית ניכרת.  אך יכול להיות גם פוגעני - למשל אם הריח/הצבע/הטעם לא נעים. 

ישנן שתי גישות אשר מנסות לנמק מדוע קורה:

1. פגם התפתחותי שמפעיל שני אזורים עבור משימה שדורשת אזור אחד. מעין קישוריות בין שני איזורים שלא נעלמה.

2. עיכוב באחד האזורים המוחיים, כך שמופעל מנגנון מפצה באיזור אחר למשימה. לדוגמה: אנשים בעלי סינסתזיה מסוג גרפמת-צבע יראו את ספרו המפורסם של הרמן מלוויל: "מובי דיק",  כספר צבעוני ומלא חיים מוחשיים.

לאנשים עם סינסתזיה מסוג גרפמה-צבע (גרפמה – אותיות או ספרות) יש אסוציאציות בין צבעים לאותיות וספרות. האסוציאציות אינן קורות בצורה מודעת ונשארות קבועות לאורך החיים. אצל הסינסתטים לכל אות או ספרה יש צבע אחד בלבד שאותו הם רואים בקריאת טקסט. 

ככה ההבדלים בין אנשים "רגילים" לאנשים סינטטים נראים | מקור: the-history-of-synesthesia

במחקר משנת 2013 החוקרות ביקשו לחקור את ההתפתחות בזמן אמת של סינסתזיה זו אצל ילדים. הבעיה בתחום היא הקושי בזיהוי ילדים עם סינסתזיה בגיל צעיר. לצורך כך החוקרות בדקו ילדים מגיל 6-7 לאורך 4 שנים.

המשימה שבחנה את העקביות של הילדים המשתתפים במחקר זה הייתה "משחק מחשב קצר" אשר הציג להם 26 אותיות ואת הספרות 0-9, לצד פלטה של 13 צבעים. מטרת המשחק שנאמרה לילדים הייתה לבחור את הצבע "הטוב ביותר" עבור כל גרפמה, ואלו הוצגו להם בצורה אקראית. ניסוי זה נערך שלוש פעמים בשלושה גילאים שונים (6-7, 7-8, 10-11). העקביות נבדקת לפי כל נבדק בהשוואה לעצמו באותו ניסוי בין ההפסקות, ובהשוואה לביצועיו בפעמים הקודמות.

כשהיו בני 6-7 נבדקו 615 ילדים, מתוכם לאחר מבחן, 47 מהם סווגו כ"סינסתטים פוטנציאליים". לאחר שנה 47 נבדקים אלו נבחנו שוב באותו מבחן מול קבוצת ביקורת של 40 לא סינטטים, ומתוכם 8 בלבד זוהו כ"סינסתטים אמיתיים". 39 האחרים זוהו כילדים שאינם סינסתטים, אך בעלי זיכרון גבוה. בגילאי 10-11 המחקר חזר על 3 קבוצות אלו - 8 ילדים סינסתטים, ילדים שאינם סינסתטים בעלי זיכרון גבוה ו-40 ילדים שאינם סינסתטים עם זיכרון ממוצע. 

כדי שילדים ייחשבו כסינסתטים הם חייבים לעמוד בשתי הדרישות הבאות: להיות עקביים יותר באופן משמעותי בבחירות בכל מפגש לפני ואחרי ההפסקה (עקביות מיידית ) בהשוואה לנבדקים עם זיכרון ממוצע שאינם סינסתטים, ולהיות עקביים משמעותית יותר בבחירות בין המפגשים על פני ארבע שנים (עקביות מושהית) בהשוואה לעקביות הממוצעת של הקבוצות האחרות.

בחירות הצבע של הספרות לאורך השנים של JC סינסתט, ושל SB בקרה מאותו הגיל | מתוך המחקר

לאחר ניתוח התוצאות של המפגש השלישי בניסוי רק 6 ילדים עמדו בקריטריון העקביות וסווגו כ"סינסתטים". אחוזי העקביות בבחירת הצבעים היו גבוהים בהרבה אצל קבוצת הילדים שסווגו כסינסתטים לעומת הקבוצות האחרות. בנוסף, כשהסינסתטים היו בני 6/7, כשליש מהגרפמות בממוצע היו צבעים קבועים, עד גיל 7/8  האחוז עלה לכמעט 50%, ובגיל 10/11 למעל 70%. 

המסקנות מהמחקר היו שקצב רכישת צבעים קבועים לאותיות מאט ככל שילדים סינסתטיים מתבגרים. סינסתטים רכשו בממוצע 6.4 גרפמות במהלך 12 החודשים שבין שני המפגשים הראשונים, אבל רק עוד 4.2 גרפמות לאורך שלוש השנים הבאות.

מסקנה נוספת הייתה שקצב ההתפתחות של הסינסתזיה משתנה בין כל ילד. למרות ההתפתחות המתקדמת שלהם, הסינסתטים עדיין לא הגיעו ל100% עקביות (הממוצע הקבוצתי היה של 70% עקביות).

לסיכום, במחקר מצאו 6 סינסתטים וראו את ההתפתחות שלהם לאורך 4 השנים. אלה היו שנים קריטיות והתפתחותם של הסינסתטים באה לידי ביטוי בממצאים. אך זו עדיין לא הדרך האידיאלית למציאת סינסתטים צעירים ואנחנו חושבים שיש עוד המון להשתפר בנושא.

מקור:

Simner, J., & Bain, A. E. (2013). A longitudinal study of grapheme-color synesthesia in childhood: 6/7 years to 10/11 years. Frontiers in human neuroscience, 7, 603.