גירוי מוחי עמוק - הפתרון לדיכאון קליני?

כמה פעמים חשבתם לעצמכם "איזה דיכאון, נכשלתי במבחן", או לחילופין - "איזה מזג אוויר מדכא"?

כנראה שלא מעט.

הרבה פעמים יוצא לנו להשתמש בביטויים כאלה ואחרים, שמבטאים עצב ולפעמים גם קצת כעס. אבל האם הם באמת נחשבים לדיכאון? הלוואי...

דיכאון קליני (המוכר גם בשמו האחר - דיכאון מז'ורי) הוא הפרעה נפשית, המאופיינת במספר תסמינים אשר פוגעים בחיי היומיום ואיכות החיים של הלוקים בה. מצב רוח ירוד, הערכה עצמית נמוכה ותחושות עזות של עצבות וייאוש - כל אלו ועוד הם רק חלק מהתסמינים של דיכאון קליני. יש לציין כי במקרים רבים, עשוי הדיכאון להוביל לפגיעה עצמית ואף לניסיונות התאבדות.

אלו שלוקים בדיכאון קליני, עשויים לחוות את הדיכאון כאירוע חד פעמי, אבל במקרים קיצוניים יותר כאירוע חוזר ונשנה.

סקרים שנערכו בישראל מציגים נתון מדאיג - 1 מכל 10 ישראלים סובל מדיכאון מתישהו במהלך החיים.

אז איך מתמודדים עם דיכאון?

חולים רבים שסובלים מדיכאון קליני מטופלים בטיפולים שונים, כמו טיפול תרופתי או פסיכותרפי. אבל בין 10% ל-30% מהחולים, נוטים לפתח מה שנקרא דיכאון עמיד לטיפול, כלומר, החולים מפסיקים להגיב לטיפול, כך שהוא הופך ללא יעיל עבורם.

בנוסף, לא מומלץ לחכות שהדיכאון יעבור מעצמו, משום שדחיית הטיפול עלולה להביא להחמרה בתסמינים, ובמקרים קיצוניים גם לפגיעה בתפקודים קוגניטיביים שונים.

מלבד לטיפול התרופתי ולטיפול הפסיכולוגי בדיכאון, קיימים גם טיפולים חלופיים שונים, כמו למשל טיפול בנזעי חשמל או גרייה מגנטית. טיפולים אלו נתפסים בעיני מטופלים רבים כ'אגרסיביים' או מסוכנים, ורבים פוחדים מהנזקים שלהם לטווח הארוך. אך במקרים רבים הם נמצאו כיעילים הרבה יותר משאר הטיפולים.

מאמר מ-2013 מתאר מחקר שהתבצע על ידי פרופ' תומס שלפר ועמיתיו. במחקר זה ניסו החוקרים לבחון שיטה שונה על מנת לטפל בדיכאון קליני עמיד. שיטה זו נקראת גירוי מוחי עמוק. מטרת שיטה זו היא לנסות להפחית את התסמינים של דיכאון קליני עמיד אצל הלוקים בו. החוקרים התבססו על ההשערה כי מערכת התגמול במוח, אשר בה מתבצע שחרור של דופמין - כימיקל שמספק לנו תחושות חיוביות כמו אושר - מתפקדת באופן לקוי אצל חולי דיכאון, וכי גירוי של אזורים ספציפיים במערכת התגמול עשויי לעזור בהפחתת חומרת דיכאון זה.

בניסוי שביצעו החוקרים, השתתפו 7 נבדקים שאובחנו עם דיכאון קליני חמור, והוגדרו כעמידים לטיפולים קודמים בדיכאון.

הניסוי התחלק ל-4 שלבים עיקריים: בשלב הראשון התבצעו הערכות פסיכולוגיות של הנבדקים - מהערכה של רמת הדיכאון, רמת החרדה ועד הערכה של מידת התפקוד ואיכות החיים של החולים. הערכות אלו בוצעו לפני תחילת הניסוי ובמהלכו, על מנת לבחון את השפעת הטיפול על הנבדקים.

בשלב השני של הניסוי, החוקרים מיפו את מוחם של הנבדקים, על מנת לתכנן כיצד להחדיר את האלקטרודות למוחם מבלי לפגוע בהם או במבנים חשובים במוח, וגם על מנת למצוא את מסלול תאי העצב שרצו לגרות.

בשלב השלישי לניסוי, התבצעה השתלה כירורגית ובה החדירו החוקרים את האלקטרודות למוחם של הנבדקים, בהתאם לתכנון מהשלב השני. הניתוח התבצע בהרדמה מקומית כך שהנבדקים היו ערים.

השלב הרביעי והאחרון- שלב הגירוי המוחי, התבצע רק לאחר שבוע מהשתלת האלקטרודות, ובמשך תקופה של כמה שבועות לאחר מכן. האזור המוחי שגורה במהלך הניסוי הוא מערכת התגמול, ובאופן ספציפי יותר- אקסונים של תאי עצב הנקראים supero-lateral branch of the medial forebrain bundle (slMFB) היוצרים מסלול במערכת התגמול.

המטרה של החוקרים הייתה לבדוק האם הגירויים החשמליים יעילים בהפחתת חומרת הדיכאון אצל הנבדקים.

התוצאות היו מעניינות: כבר לאחר 6 שבועות מהניסוי, חמישה מתוך שבעת הנבדקים נחשבו כמגיבים לטיפולים, ובסוף הניסוי היה ניתן לצפות בשיפור משמעותי (של לפחות 50% אחוז!) בתסמיני הדיכאון אצל שישה מהנבדקים.

השיפור בתסמיני הדיכאון היה מלווה בהפחתת מידת החרדה, שיפור מצב הרוח, הבריאות הנפשית ועוד, אשר דורגו במהלך הניסוי על ידי פסיכולוגים שליוו את הנבדקים.

כלומר, גירוי מוחי עמוק של אזור ה-slMFB בחולי דיכאון קליני אשר עמידים לטיפולים נוגדי דיכאון, עשוי להוביל להפחתת חומרת הדיכאון ותסמיני הדיכאון אצל חולים אלו, ואף לשיפור באיכות חייהם!

סיבה למסיבה?

ממצאי הניסוי אמנם מעודדים, אך עדיין צריך לקחת אותם בעירבון מוגבל. הנה ארבע סיבות עיקריות שבגללן עדיין לא כדאי לכם לצאת לחגוג:

הראשונה - מדגם הניסוי היה קטן (בסך הכל 7 נבדקים) מכדי שנוכל להשליך את התוצאות על אוכלוסייה שלמה. לכן, צריך לבחון את הטיפול על מדגם רחב יותר לפני שמכריזים שהוא יעיל לדיכאון.

את הסיבה השנייה מציינים דווקא החוקרים, הם סוברים כי לא ניתן לקבוע אם גירוי עמוק של slMFB אפקטיבי להפחתת הדיכאון לבדו או שיש צורך גם בשילוב טיפולים נוספים.

סיבה נוספת היא שהחדרת האלקטרודות למוח מהווה ניתוח פולשני.

הסיבה האחרונה שעלולה להשבית את השמחה היא תופעות הלוואי שנוצרו כתוצאה מהניסוי. חלק מהנבדקים סבלו מתופעות כמו ראייה מטושטשת, פזילה, סחרחורות, הזעה מוגברת ואף דימום תוך גולגולתי שנגרמו מהליך השתלת האלקטרודות או לחילופין מגירויי החשמל.

אמנם מכשולים רבים עוד נמצאים בדרך, אבל נראה שהמדע נמצא בכיוון הנכון למצוא את הפתרון לדיכאון. עד אז, נסו להבין שהחיים שלכם יפים, ולא כל עצב הוא דיכאון, אז חייכו!

קישור למאמר: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23562618