כשנסגרת דלת - נפתח חלון

בעבר, העיוורים נתפסו כ״מקורות מידע חיים״. אפילו בתקופות קדומות, בהן העבירו את סיפורי העם היהודי מפה לאוזן במשך דורות רבים, סיפורים שצוטטו על ידי אנשים עיוורים נחשבו לאמינים ביותר. אף בתלמוד הירושלמי, מסכת שבת, נכתב כי אין להטיל ספק בדבריו של הרב ששת, כיוון שהוא אדם עיוור. אבל מה הוא הקשר בין יכולת הזיכרון המילולי החזקה אצל העיוורים, כפי שנתפסה במשך דורות כה רבים, למוגבלות שלהם? ידוע כי עיוורים זקוקים להרבה יותר תיאור מילולי של סביבתם החיצונית על מנת להסתדר, ועל כן כנראה פיתחו תלות מסויימת ביכולת זו, אך מחקר מ-2003 שנכתב על ידי פרופסור ישראלי, אמיר עמדי, קובע כי קיים גם קשר מוחי בין שתי היכולות האלו.

נוירופלסטיות

אי פעם תהיתם מה קורה לחלקים במוח כאשר הם נעשים חסרי שימוש בעקבות פגיעה חיצונית? אז חלקים אלו אינם מאבדים כל תפקוד, ואינם נשארים חסרי מעש - מחקרים רבים הראו כי איזורים במוח משנים את תפקידם, כלומר מסגלים לעצמם תפקיד נוסף. תופעה זו נקראת נוירופלסטיות - יכולתה של מערכת העצבים להשתנות בהתאם להתנסותו של הפרט עם הסביבה, המאפשרת למערכת העצבים להתאים את פעילותה לשינויים בתנאים הסביבתיים, על סמך ניסיון קודם של הפרט ותהליכים של למידה. על כן נשאלת השאלה: אילו תפקידים יסגלו לעצמם איזורים ראייתים במוחם של בני אדם שהתעוורו כתוצאה מפגיעה עינית, וכביכול אינם זקוקים עוד לאיזורים אלו?

האיזורים הראיתיים מהווים 20%- 25% מהמוח, ועל כן מהווים נתח גדול מהתפוקה המחשבתית של האדם. לפיכך השאלה איזה תפקיד ניתן לאיזורים אלו בעיוורים מלידה מעניינת ביותר, כיוון שהתפקיד החדש שיסוגל לאזורים אלה יהיה בעל פוטנציאל תפקודי גבוה עקב הנפח הגדול של המוח אותו אפשר לסגל לתפקידים החדשים.

זיכרון מילולי

במחקר, עיוורים ורואים עברו סדרה של משימות שונות הקשורות למילוליות וזיכרון בזמן ששהו בתוך מכשיר MRI המודד את פעילות המוח באזורים נתונים. המשימות שהיו צריכים לעבור היו זיכרון של רשימת מילים וחזרה עליהם, יצירת פעלים על פי שם עצם (כגון ספר = לקרוא), משימת קטעי שמע בה היו צריכים לשמוע מילים ולזהות האם נאמרו כבר, ומשימת קריאת ברייל. בעוד שמוחם של העיוורים באזורים הראייתיים עבדו ברמה גבוהה בזמן ביצוע המשימות האלה, במוחם של הרואים הופעלו אזורים שונים לחלוטין. איזורי המוח הראייתיים אצל עיוורים סוגלו כמעט לחלוטין לתפקידים מילוליים - כלומר תפקידים הקשורים למילים כמו זיכרון מילולי וזיכרון מילולי שמיעתי. בנוסף, התגלה כי האזורים הקשורים לתפקידי שפה ומילים גם חולקו לתת - אזור שונה לכל תפקיד מילולי שונה. כלומר, אזור ה- V1 (איזור ראייתי ראשוני), שהוא אזור ראייתי משמעותי במוח, סיגל לעצמו את תפקיד הזיכרון המילולי בעוד אזורים ראייתים שונים כגון אזור ה- LOC סיגלו לעצמם תפקידים הקשורים לקריאת ברייל.

כמו שהפעילות המוחית של העיוורים הייתה שונה, כך גם התוצאות ההתנהגותיות היו שונות - העיוורים באופן גורף הצליחו יותר במשימות המילוליות מאשר הרואים. בהחלט אפשר לראות את ההבדל שנוצר בגלל הפלסטיות, לא רק פיזית אלא גם ביצועית. בנוסף נמצא כי באזורים שעברו פלסטיות אצל העיוורים, ככל שהפעילות המוחית של העיוור הייתה גבוהה יותר, כך הוא הצליח יותר בביצוע המשימות בניסוי.

משמעויות

ממחקר זה נובעות משמעויות מעניינות בקשר למדעי המוח באופן כללי, ופלסטיות באופן ספציפי. נראה כי מכיוון שעיוורים זקוקים ותלויים יותר בתיאורים מילוליים של העולם החיצון וסביבתם כדי להתקיים, האזורים הראייתיים במוח שלהם משתנים ומתעצבים בהתאם לכך. אבל, יש לשאול - האם דבר זה יהיה נכון גם לאנשים עם ניוונים אחרים? האם אצל חירשים האזורים השמיעתיים שנפגעו ישתנו לאזורים ראייתיים כי הם צריכים להסתמך על החוש הזה יותר? האם דבר זה יהיה רלוונטי לתתרנים, אילמים ואפילו נכים? האם הפלסטיות רלוונטית רק לנכים בצורה חושית, או גם לנכים מוטורית? והאם יהיה אפשר להשתמש במידע על פלסטיות המוח למחקרי המשך שיתרמו לטיפול בעיוורים? זה אכן קונספט מרתק, שהמוח הוא איבר כל כך דינמי ומושפע מהסביבה החיצונית שלו.

במחקר אמנם היו מספר בעיות. לדוגמא, בעיה אפשרית היא בתנאי הברייל בניסוי, אשר לא בהכרח לא קשור לחלוטין לגירויים ראייתיים. הסיבה לכך היא שדרכם של אנשים רבים לפרש את אותיות הברייל היא לדמיין בראשם את הנקודות שהם חשים, דבר אשר עלול להפעיל את הדמיון החזותי.

עם הגיל, ההתפתחות והשינויים בגופנו ישנם חושים שמתנוונים ותפקודים שנפגעים. זה אמנם מעציב, אך המוח שלנו מוכיח כי אין זה סוף הסיפור - הוא משתנה ומתאים את עצמו לצרכינו העכשווים, וברגע שחוש אחד נפגע נראה שחושים או תפקודים אחרים מתחזקים. אכן, כשנסגרת דלת - נפתח חלון.

קישור למאמר: https://www.nature.com/articles/nn1072