מה הקשר? דחיינות, אימפולסיביות ומה שביניהם

15-20% מהאוכלוסיה הבוגרת מוגדרים כדחיינים כרונים. זוהי תופעה נרחבת המאופיינת בדחיית פעולה כלשהי מרצון למרות ההבנה שעיכובה יגרום לפגיעה בתוצאה ולנזק לאדם עצמו. לדוגמה, כשדוחים ביצוע עבודה לרגע האחרון ומכינים אותה לאורך כל הלילה תצא עבודה הרבה פחות טובה.

תופעה נפוצה נוספת היא האימפולסיביות. אימפולסיביות מוגדרת כנטייה לתגובות פזיזות ולא מתוכננות בתגובה לגירויים, ללא התחשבות בהשלכות השליליות שלהם על האדם עצמו ועל הסובבים אותו. למשל, כשרואים שיש הנחת סוף עונה בחנות האהובה וקונים המון פריטים בלי לחשוב פעמיים, למרות שרוב הבגדים שנקנו כנראה לא יהיו בשימוש.

במחקרים קודמים נמצא שאנשים המוגדרים כדחיינים לרוב נוטים לאימפולסיביות. דחיינים מעדיפים תגמולים מידיים על פני תגמולים עתידיים ובעלי קושי בדחיית סיפוקים, דבר המצביע על רמה גבוהה של אימפולסיביות. יתרה מזאת, במחקר נוסף נמצא שהנטייה של הדחיינים להעדיף סיפוק מיידי מיוחסת ליכולת שליטה עצמית ירודה, שכמובן קשורה גם לאימפולסיביות. הרי אימפולסיביות היא חוסריכולת של אדם לשלוט ברצונותיו ולדחות סיפוקים.

המחקר הנוכחי נערך על ידי דר. פייוויי ליו ופרופסור טינגיונג פנג מסין ופורסם בשנת 2017. מטרת החוקרים הייתה למצוא את האזורים המוחיים שאחראיים לקשר בין דחיינות לאימפולסיביות, כלומר, את האזורים המוחיים שבעצם גורמים לדחיינים ואימפולסיבים להיות כאלה. בעקבות ממצאי המחקרים הקודמים החוקרים שיערו שהאזורים המוחיים האחראים על שליטה עצמית הם גם האזורים שאחראים על דחיינות ואימפולסיביות.

הניסוי המתואר במאמר נערך על קבוצת סטודנטים שענו על שני שאלונים, האחד בודק את רמת הדחיינות שלהם והשני את רמת האימפולסיביות. כאשר השוו את תוצאות השאלונים שבודקים את רמות הדחיינות והאימפולסיביות נראה שישנה קורלציה חיובית בין תוצאות השאלון שמודד את רמת הדחיינות לבין תוצאות השאלון שבודק את רמת האימפולסיביות. ככל שרמת הדחיינות של הנבדק הייתה גבוהה יותר כך הייתה גם רמת האימפולסיביות שלו ולהיפך. מכך ניתן להסיק שאם אדם מסוים מוגדר כדחיין קיימת סבירות גבוהה שהוא גם בעל תכונת אימפולסיביות או בניגוד לכך, במידה ואדם מסוים מוגדר כאימפולסיבי סביר להניח שהוא יהיה גם דחיין.

בשלב הבא הנבדקים הוכנסו ל-MRI, מכונה שבה נסרק מוחם והופקה תמונה שלו, ולאחר מכן נמדד נפח החומר האפור במוחו של כל נבדק. החומר האפור במוח מכיל גופי נוירונים (תאי עצב). לבסוף נמצאו האזורים שבהם נפח החומר האפור היה בקורלציה עם תוצאות השאלונים. נמצא שבאזור מוחי מסוים שנקרא ה-Dorsolateral Prefrontal Cortex (או בקיצור ה-DLPFC), שבמחקרים קודמים הוכח שהוא אחראי על שליטה עצמית, קיימת קורלציה שלילית ביחס לרמת הדחיינות או האימפולסיביות. זאת אומרת, ככל שהנבדק היה יותר דחיין או אימפולסיבי כך נפח החומר האפור באזור זה היה קטן יותר.

אז מה גורם למה בעצם? החוקרים מצאו שאימפולסיביות מושפעת רק מנפח החומר האפור ב-DLPFC, האזור שאחראי לשליטה עצמית, ושהדחיינות מושפעת מהאימפולסיביות אך גם מנפח החומר האפור ב-DLPFC. זאת אומרת, שנפח קטן של חומר אפור ב-DLPFC משפיע על המצאות תכונת אימפולסיביות שבתורה משפיעה על המצאות תכונת דחיינות אצל אדם מסוים.

על פי תוצאות המחקר הנוכחי ניתן לראות שהחוקרים אכן מצאו אזור מוחי משותף לדחיינות ואימפולסיביות והשערתם אוששה - האזור שנמצא, ה-DLPFC, אחראי לשליטה עצמית. מן התוצאות ניתן להסיק שככל שרמת הדחיינות והאימפולסיביות של אדם מסוים תהיה גבוהה יותר כך נפח החומר האפור ב-DLPFC שלו יהיה קטן יותר. בנוסף, בעקבות תוצאות השאלונים, נמצא שככל שאדם יהיה בעל רמת דחיינות גבוהה יותר, יגבר הסיכוי שרמת האימפולסיביות שלו תהיה גם כן גבוהה.

לסיום, במחקר זה החוקרים התמקדו בדמיון שבין דחיינות לאימפולסיביות. ד"ר ליו, אחת החוקרות, כתבה לנו על עבודת התזה שלה שבה נבדק השוני בין שתי התופעות. "המניע לדחיינות הוא רגש שלילי" היא מספרת. "הדחיינים שוהים במצב רגשי שלילי, הם רוצים להרגיש טוב יותר אך הם בוחרים להימנע מביצוע משימות ולהיכנע לפיתויים". לעומתם, "אימפולסיבים נכנעים לפיתויים גם כן, אך המניע להתנהגות שלהם הוא שונה. הם עושים זאת מפני שהם רגישים יותר לתגמולים ואינם מסוגלים לא לבחור בפיתוי", הפיתוי מספק להם תגמול. משמעות הדבר היא שדחיינים בוחרים להימנע מביצוע מטלות ולדחות אותן בעוד שאימפולסיבים לא מסוגלים לבחור אחרת ומוכרחים להיכנע לפיתוי שמולם.

קישור למאמר: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28757243