שלי? שלך? קצת על שייכות ומוח

נסו לחשוב על שלושה פריטים אישיים שלכם בעלי משמעות מיוחדת עבורכם. פריטים אלו יכולים להיות למשל בובה שליוותה אתכם מהילדות, שמיכת התינוקות שלכם או תכשיט שהיה משמעותי עבורכם. עכשיו, נסו לחשוב על שלושה פריטים אישיים בעלי חשיבות מיוחדת לאדם שקרוב אליכם. כפי שכבר הספקתם לגלות, להיזכר בפריטים אישיים של אדם אחר היא משימה קשה יותר מלהיזכר בשלכם. אבל למה?

כשאדם תופס חפץ, מחשבה או רעיון כשלו הוא רואה בהם הרחבה של עצמו. השייכות הזו יוצרת קשר רגשי ומשמעותי בין האדם לחפץ המשויך. במחקרים קודמים בנושא זה נמצא כי אנשים גם נוטים לזכור טוב יותר מידע המקושר לעצמם.

במחקר’ שבוצע בשנת 2011 באוניברסיטת אברדין שבבריטניה, בדקו החוקרים דיוויד ג'יי טורק, קים וואן באסל ושותפיהם האם קביעה של פריט כשייך לעצמי תגרום לכך שהוא ייזכר טוב יותר. בנוסף, ביקשו החוקרים לבדוק אילו אזורים מוחיים מופעלים בזמן שנבדקים נחשפולחפצים שהוגדרו כשלהם ואילו איזורים הופעלו כשנחשפו לחפצים שהוגדרו כשייכים לאדם אחר. הניסוי התקיים בתוך מכונת MRI שהקליטה את הפעילות המוחית של הנבדקים לאורך המחקר.

הניסוי

בשלב הראשון של הניסוי הוצגו מול הנבדקים תמונות של מוצרים שונים וכל מוצר היה מסומן באדום או בכחול. בכל עת היו על המסך תמונות של שני סלי קניות - סל כחול וסל אדום. אחד מהסלים הוגדר מראש כשייך לנבדק, בעוד שהסל השני הוגדר כשייך לעורך הניסוי. על הנבדקים היה להכניס כל מוצר אל הסל שמתאים לו באמצעות לחיצה על הכפתור המיועד לכך. למשל, כאשר הופיע על המסך בקבוק מיץ תפוזים שסומן בכחול, על הנבדק היה ללחוץ על הכפתור המתאים על מנת להכניס אותו לסל הכחול.

השלב השני בניסוי היה שלב המבחן. בשלב זה הוצגו תמונות של המוצרים שנראו בשלב הראשון, שכעת לא היו מסומנים בצבע ותמונות של מוצרים חדשים, שלא נראו עד כה בניסוי. בחלק זה על הנבדקים היה להגיד האם המוצר הופיע בשלב הראשון או לא.

תוצאות המחקר

תוצאות המחקר הראו שהנבדקים אכן נטו לזכור טוב יותר את הופעתם של החפצים שהם תייגו כשלהם - דבר שמחזק את הידע המקדים בתחום שקישור של מידע מסויים לעצמי מסייע לזכור אותו טוב יותר.

בניתוח הפעילות המוחית של הנבדקים לאורך הניסוי אכן נראתה הפעלה של אזורי מוח שפעלו יותר באופן מובהק כאשר הוצגו בפני הנבדקים מוצרים "שלהם" מאשר מוצרים המשוייכים לאחרים. בין האזורים שפעלו היה אזור הSMG (Supramarginal gyrus), שנמצא כבעל תפקיד מרכזי ביצירת תחושת תגמול חיובי במוח, ואזור ה-ACC (בעברית, פיתול החגורה הקדמי העליון) שתפקידו לעבד מידע חושי, מוטורי, קוגניטיבי ורגשי.

מכך ניתן היה להסיק מהו הקשר בין תפקידי איזורים אלו לכך שהם פעלו יותר דווקא כשהוצגו בפני הנבדקים חפצים שלהם. הרי, הכרה בחפץ כחפץ אישי מעוררת רגשות חיוביים במוח (למשל, כמו כשמקבלים מתנה). בנוסף לכך, גם אזורים תנועתיים ככל הנראה יפעלו יותר כאשר יוצגו בפנינו פריטים אישיים שלנו. החוקרים משערים שבגלל שאנחנו לרוב לא נזיז או ניגע בפריטים שאינם שייכים לנו בלי רשות, אותות עצביים של תנועה יהיו יותר נמוכים כשיוצג בפנינו חפץ שהוא לא שלנו.

יתרה מכך, היו אזורים אחרים שפעלו יותר כאשר הוצגו לנבדקים מוצרים שהוגדרו כשל מישהו אחר מאשר מוצרים שהוגדרו כשלהם. אזורים האלה בין היתר היו אזור הvMPFC (ventromedial prefrontal cortex) שמעורב בעיבוד של תחושות פחד ותגובות רגשיות בתהליכים של קבלת החלטות ושליטה עצמית. עוד אזור שפעל הוא אזור ה-PFC (בעברית, קליפת המוח הקדם מצחית), שלו יש תפקיד חשוב בחשיבה, היגיון והסקת מסקנות.

גם מתפקידי אזורים אלה נראה כי הגיוני שפעלו יותר דווקא כשהוצגו לנבדקים פריטים שאינם שייכים להם. זאת משום שעל מנת שאדם יוכל להימנע מלגעת ולהתעסק בחפצים שאינם שלו ללא רשות הוא חייב להפגין איפוק ושליטה עצמית, שאותם יוצרים האזורים הנ"ל.

תוצאות המחקר מספקות לנו עוד מידע על האופן שבו אנחנו מקודדים בזיכרוננו חפצים שלנו ושל אחרים. נראה שבעת יצירת זיכרון של פריטים שהם שלנו פועלים אזורים מוחיים שונים מהאזורים שפועלים בעת יצירת זיכרון של פריטים השייכים לאחרים.

ממצאי המחקר מעלים שאלות נוספות בנושא חומריות ומוח. איך המוח שלנו מגיב לחפצים אישיים בעלי משמעות מיוחדת (כמו למשל טבעות נישואין ובובה מהילדות) ומה ההבדל בין התגובה אליהם לבין חפצים אחרים? או מה תהיה התגובה המוחית כאשר יילקח מאיתנו חפץ אישי? או כאשר ניאלץ לבחור אילו מהחפצים שלנו לשמור ומאילו חפצים להיפרד?

כל זאת ועוד בתקווה יילמד וייחקר במחקרים עתידיים!

קישור למאמר: https://www.mitpressjournals.org/doi/full/10.1162/jocn_a_00042