המולקולה שגורמת לנו לבטוח ולהימשך אל אנשים זרים
מולקולת האוקסיטוצין גורמת לנו לראות אנשים כאמינים יותר ואף להימשך אליהם.
לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי חושבת כמה זה מוזר שחומרים כימיים הקיימים במוחינו משפיעים כה רבות על ההתנהגות שלנו. בין אם מדובר בחומרים המתריעים למוח על תחושת רעב וגורמים לנו ללכת לאכול ובין אם בחומרים שממש משנים את ההתנהלות שלנו בחברה. עצם העובדה שהחשיבה שלנו והאישיות שלנו כולה מושפעים כל כך מאותן מולקולות קטנות זה דבר מפליא בעיני. במאמר " "Oxytocin and social perception: Oxytocin increases perceived facial trustworthiness and attractiveness" שפורסם ב-2009 מאת פרופסור פיטר רוג'רס מתואר ניסוי על חומר הקרוי אוקסיטוצין שהשפעתו גורמת לאנשים לשינוי בתפיסה החברתית.
אוקסיטוצין הוא מולקולה קטנה המעבירה מידע בין תאי עצב. מולקולה זו מיוצרת במבנה במוח הנקרא היפותלמוס שאחראי על ויסות פעולות פיזיולוגיות, ולאחר היווצרותה היא משתחררת אל מחזור הדם. האוקסיטוצין זוהה כמשפיע על קשרים והתנהגות חברתית ביונקים שונים, ביניהם גם חיבה אמהית וקשרים בין בני זוג. כאשר בני אדם נחשפים לחומר זה, פעילות האמיגדלה (חלק במוח האחראי בין היתר על תגובות פחד) יורדת ובכך גורמת לאותם אנשים לסווג פרצופים או קשרים בצורה חיובית יותר.
במאמר נשאלה השאלה האם רמות האוקסיטוצין משפיעות על מידת האמינות של אנשים זרים וכן על רמת האטרקטיביות שלהם בעינינו. המחקר בדק גם את ההבדל בהשפעת האוקסיטוצין על גברים ונשים.
הניסוי המתואר במאמר בוצע על 96 בני אדם, מתוכם מחצית גברים ומחצית נשים. טווח הגילאים של הנבדקים נע בין גילאי 18 ל-40. הניסוי התחלק לשניים, בחלק הראשון נבדקה השפעת האוקסיטוצין על אמינות של פרצופים ובחלק השני השפעתו על האטרקטיביות של פרצופים.
הניסויים בוצעו באופן הבא - הנבדקים חולקו לשתי קבוצות. שתי הקבוצות קיבלו חומר באמצעות שאיפה, קבוצה אחת קיבלה את החומר הפעיל, המכיל אוקסיטוצין, וקבוצה שנייה קיבלה חומר לא פעיל (נהוג לקרוא לחומר לא פעיל פלצבו). הנבדקים לא ידעו כמובן לאיזו קבוצה התמיינו. לאחר מכן הוקרנו לנבדקים סדרה של תמונות של פנים. לאחר כל תמונה התבקשו הנבדקים לענות על שאלון בו היה עליהם לדרג את רמת האמינות או את רמת האטרקטיביות של הפנים שראו. לדוגמא, הנבדקים נשאלו - מאחד עד עשר עד כמה נראו הפנים אמינות? האם היית בוטח בפנים הנראים בתמונה? האם אתה נמשך אל הפנים המוצגות בתמונה?
התוצאות של הניסוי הראו באופן חד משמעי שלאוקסיטוצין יש השפעה על התפיסה החברתית שלנו הן בשיפוט אמינות והן בשיפוט אטרקטיביות של פנים:
דירוגי האטרקטיביות והאמינות בקבוצות האוקסיטוצין והפלצבו.
כפי שניתן לראות בגרף, בשני הניסויים שנעשו, ניסוי האמינות וניסוי האטרקטיביות, היו הבדלים מובהקים בין הקבוצה שקיבלה אוקסיטוצין לקבוצת הבקרה שקיבלה פלצבו. בשני הניסויים הקבוצה שקיבלה אוקסיטוצין דירגה את הפנים בצורה יותר חיובית - כיותר אמינים ויותר אטרקטיביים מקבוצת הבקרה.
הנבדקים ענו בשאלונים גם על שאלות לגביי מצב הרוח שלהם. ניתוח סטטיסטי של התשובות הראה שאין קשר בין מצב הרוח שלהם (חרדה, רוגע ועירנות) לקבלת האוקסיטוצין.
תוצאות נוספות הראו שיש התאמה בין דירוגי האטרקטיביות לדירוגי האמינות של פנים אצל אותו הנבדק. כלומר, נבדק שדירג פנים כאטרקטיביות נטה לדרג אותן גם כאמינות ולהפך.
כמו כן, החוקרים לא מצאו הבדלים משמעותיים בדירוגי הפנים בין המינים השונים -הדירוגים שניתנו על ידי גברים היו דומים לדירוגים שניתנו על ידי נשים.
לסיכום המאמר מראה שלאוקסיטוצין השפעה חיובית על תפיסת קשרים חברתיים, ביניהם עד כמה אנשים זרים אטרקטיביים בעינינו ועד כמה אנחנו סומכים עליהם. אוקסיטוצין משפיע באופן ספציפי על תפיסה חברתית חיובית למרות שאינו משפיע על מצב הרוח של אנשים. על אף שהוא משויך לרוב יותר להשפעה על נקבות (מאחר שהוא משוחרר בזמן לידה ובהנקה) הוא משפיע בצורה זהה על שני המינים.
מסקנות המחקר מאירות באור חדש את מידת האמינות והאטרקטיביות שאנו מקנים לאנשים זרים. בפעם הבאה שתיתקלו באדם זר ותחשבו שהוא נראה אמין או מושך, אני מקווה שתיזכרו במחקר ותהיו מודעים לכך שמחשבות אלו מושפעות משחרור של אותן מולקולות אוקסיטוצין.