השלט הרחוק של המוח
מחקר חדש שעוסק בקשר בין נשימה לפעילות קוגניטיבית מצא כי כאשר נושמים דרך האף זמן התגובה קטן ויכולת הזיכרון עולה.
אתם נמצאים בסמטה חשוכה, מאחוריכם אתם שומעים אנשים שרודפים אחריכם. הם מתקרבים ומתקרבים, זמנכם הולך ואוזל ואתם חייבים לבצע החלטה מהירה בשביל להציל את עצמכם.
מחקר חדש גילה כי אם תשאפו דרך האף זמן התגובה שלכם לביצוע ההחלטה יקטן.
המחקר מצא קשר ישיר בין נשימה דרך האף לבין פעילויות קוגניטיביות כגון זיכרון וזמן תגובה לגירויים רגשיים.
במחקר, שפורסם ב- Journal of Neuroscience בדצמבר 2016 ונכתב על ידי פרופסור כריסטינה זילנו באוניברסיטת נורת' ווסטרן, התבצעו מספר ניסויים.
ניסוי אחד נערך ב-7 חולי אפילפסיה וכלל השתלת אלקטרודות על קליפת המוח של הנבדקים (בשיטה הנקראת iEEG),ומדידת עוצמת הגלים החשמליים השונים במוחם של הנבדקים בזמן שהם נושמים דרך האף או דרך הפה. הניסוי נערך דווקא בחולי אפילפסיה משום שבחולי אפילפסיה שעוברים ניתוח, מושתלות לפני הניתוח אלקטרודות ישירות על קליפת המוח שלהם על מנת לאתר את המוקד האפילפטי. שיטה זו מאפשרת לחוקרים לקבל תוצאות הרבה יותר מדויקות בהשוואה למצב בו היו משתמשים בשיטה המודדת גלים בעזרת אלקטרודות המונחות על ראשם של הנבדקים.
החוקרים מצאו כי כאשר הנבדקים בניסוי הראשון שאפו דרך האף הייתה עלייה בגלים המהירים באזור האמיגדלה, אזור במוח הקשור ברגשות, בהיפוקמפוס, הקשור בזיכרון ובאזורים הקשורים בחוש הריח. כלומר הם נהיו "חזקים יותר" .עם זאת שינויים דומים לא נצפו בזמן נשימה דרך הפה.עובדה זו מעניינת משום שזה מעיד ששינויים בעוצמות הגלים הנובעים מהנשימה לא מוגבלים רק למערכת חוש הריח אלא גם למערכת הקשורה ביכולות הקוגניטיביות. על פי הממצאים שהתקבלו הסיקו החוקרים כי ניתן להסתכל על הנשימה דרך האף כמעין "שעון" שמארגן את הרגש במוח.
ימין - האמיגדלה, שמאל - ההיפוקמפוס
בניסוי השני שכלל 63 נבדקים בריאים, נמדדה נשימת הנבדקים בזמן שהראו להם פרצופים עם הבעת פנים מפוחדת או מופתעת. הנבדקים היו צריכים להחליט כמה שיותר מהר האם הפרצוף הוא של אדם מפוחד או מופתע. החוקרים רצו לבדוק האם לשלבי ודרכי הנשימה השונות יש השפעה על הצלחה במבדקים קוגניטיביים.
התברר כי הנבדקים הצליחו לזהות פרצופים מפוחדים הרבה יותר מהר בזמן שאיפה דרך האף בהשוואה לנשיפה או בהשוואה לנשימה דרך הפה.
בתמונה זו מוצג מהלך הניסוי:
ניתן לראות כי כל כמה זמן הוצג פרצוף שונה ,מפוחד או מופתע. במקביל נמדדו שלביה השונים של הנשימה, כאשר בגרף זה העלייה מייצגת שאיפה והירידה נשיפה. הנקודות השונות מייצגות פרצופים שונים שהוראו לנבדקים בזמן שנשמו.
בגרף זה מוצגות תוצאות הניסוי:
ניתן לראות כי כשהנבדקים נשמו דרך האף הם הגיבו מהר יותר לעומת המצב בו נשמו דרך הפה. גם השלב של הנשימה השפיע: הנבדקים הגיבו הכי מהר כאשר הפרצוף הם היו בזמן שאיפה דרך האף.
מניסוי זה עולה כי כאשר אנו נושמים דרך האף היכולות הקוגניטיביות שלנו הקשורות ברגש גדלות.
בניסוי השלישי בוצע ניסוי זיכרון ב-34 נבדקים בריאים. לנבדקים הוראו תמונות שונות ולאחר 20 דקות הם היו צריכים להיזכר בהן. החוקרים רצו לבדוק את הקשר בין הזיכרון והנשימה. החוקרים מצאו כי כאשר הנבדקים נשמו דרך האף אחוזי הדיוק שלהם היו יותר גבוהים בהשוואה לנשימה דרך הפה, במיוחד אם הנבדקים שאפו דרך האף בזמן קליטת התמונה וגם בזמן ההזכרות בה.
כלומר, כאשר אנו נושמים דרך האף, יכולות הזיכרון שלנו גדלות.
סרטון שערכו החוקרים בו הם מסבירים בקצרה את הניסוי ומסקנותיו
ממצאי החוקרים מאד מעניינים משום שלרוב אנחנו מקשרים בין הריח לזיכרון. לדוגמה ריח של אוכל שמזכיר לנו את הבית. אבל ממצאי החוקרים מראים כי לא רק חוש הריח יכול להעלות בנו זיכרונות אלא גם הפעולה הפשוטה של נשימה. כמו כן אפשר לנצל את הממצא הקושר בין הנשימה דרך האף לבין שיפור ביכולות הקוגניטיביות בחיי היום יום או בסיטואציות מפחידות.
מכאן שניתן להתייחס לנשימה דרך האף כמעין שלט רחוק של המוח, כי בזכות הנשימה מתבצע שינוי במוח ברמת הגלים החשמליים. לפיכך, באמצעות שליטה בנשימה אנחנו יכולים לשפר את פעילות המוח דבר שבעקבותיו יכולות הזיהוי הרגשי ויכולות הזיכרון שלנו משתפרות.
אם זאת צריך לזכור כי גודל המדגם של החוקרים במחקר ה-iEEG היה נמוך במיוחד (8 נבדקים), ומכאן שצריך להטיל ספק במסקנות שניתן להסיק מן המחקר .
ידוע כי כאשר אנחנו נמצאים במצב של פאניקה קצב הנשימות עולה וכתוצאה מכך זמן השאיפה גדל. לפי ממצאי המחקר, יתכן כי תופעה זו מתרחשת מאחר והגדלת זמן השאיפה גורמת לתגובה מהירה יותר בסיטואציות מסוכנות.
אז בפעם הבא כשמישהו אומר לכם לקחת נשימה עמוקה תזכרו שזה לא סתם ביטוי אלא יש משמעות מאחוריו, ושזו תהיה פעולה שתעזור לכם בזמן סיטואציות מלחיצות או מפחידות.