לחשוב שהאינטרנט עושה את זה במקומנו
מחקר חדש מראה כי שימוש בגוגל כמקור מידע "משעבד" אותנו אליו ומגביר את הסבירות שנחזור ונשתמש בו שוב.
המהפכה הטכנולוגית שינתה את חיינו מקצה לקצה, ואחד הגורמים המרכזיים לשינוי הוא האינטרנט. במקום לשלוח מכתבים שיגיעו אל הנמען הרחוק תוך שבוע לפחות (אם הם בכלל יגיעו) אנחנו שולחים מיילים שמגיעים אליו בין רגע. כאשר מתרחש אירוע קריטי אנחנו יודעים עליו כבר בזמן ההתרחשות ולא צריכים לחכות לדיווח שיגיע מאוחר יותר. כיום אנחנו לא צריכים יותר לחפש בפירוט ובהעמקה בספרים ובאנציקלופדיות, אלא רק "לשאול" את מנועי החיפוש האינטרנטיים אשר יחזירו ישירות תשובה מדויקת ברוב המקרים. האינטרנט חוסך לנו זמן רב, מימים ושבועות לשניות ספורות. לא בכדי השימוש באינטרנט גדל בעולם משנה לשנה. ברשומה זו אני רוצה להציג לכם את הצדדים הבעייתיים בחיסכון זה.
מספר ואחוז המשתמשים באינטרנט בעולם בין השנים 1993-2016
המחקר בראשותו של פרופסור בנג'מין סטרום, מאוניברסיטת קליפורניה שפורסם בשנת 2016 בדק האם שימוש באינטרנט מפחית את חשיבת האדם וגורם לו להסתמך עליו. על מנת לענות על השאלה הזו פרופ' סטרום ערך מספר ניסויים.
הניסוי הראשון ביקש לבדוק האם שימוש באינטרנט לצורך חיפוש מידע מגביר את ההסתמכות על האינטרנט בחיפוש הבא. הניסוי כלל שישים סטודנטים לתואר ראשון מאוניברסיטת קליפורניה. הניסוי בוצע מול מחשב נייח. בשלב הראשון של הניסוי הסטודנטים חולקו רנדומלית לשתי קבוצות. הנבדקים בקבוצה הראשונה נשאלו שאלות טריוויה קשות (לדוגמה: מה קרה בעשרים ותשעה באוקטובר 1929?), והתבקשו להשתמש בגוגל על מנת לענות על כל שאלה. הם התבקשו לעשות זאת אפילו אם הם חשבו שהם ידעו את התשובה. הנבדקים בקבוצה השנייה נשאלו את אותן שאלות, אך התבקשו לענות על השאלות בעזרת שימוש בזיכרון שלהם.
בשלב השני של הניסוי נשאלו הנבדקים שאלות טריוויה קלות (לדוגמה: כמה מזלות קיימים בגלגל המזלות?). בשלב זה, ישבו הנבדקים מול מחשב נייח, וניתנה להם. האופציה להשתמש בגוגל על מנת לענות על השאלות, אך הם לא היו מחויבים לעשות זאת. החוקרים רצו לבדוק את כמות השאלות עליהן הנבדקים ענו בעזרת גוגל. נמצאה עליה משמעותית בשימוש בגוגל בקרב הנבדקים שהשתמשו בגוגל בשלב הראשון של הניסוי, לעומת הנבדקים שהשתמשו בזיכרון שלהם בשלב הראשון .
כלומר שימוש באינטרנט כמקור מידע מגביר את היקף השימוש העתידי באינטרנט כמקור מידע. אילו לא היה שימוש קודם באינטרנט הסבירות לשימוש באינטרנט הייתה נמוכה יותר.
בניסוי זהה אשר בוצע בקרב ארבעים סטודנטים אחרים, החוקרים רצו לבדוק האם שימוש באינטרנט לצורך מציאת מידע יפחית את זמן התגובה בשימוש הבא באינטרנט כמקור מידע. בניסוי זה החוקרים מדדו את זמן התגובה של הנבדקים: הזמן מסיום הקראת השאלה ועד שהנבדק נגע במקלדת או בעכבר של המחשב על מנת לחפש את התשובה. נמצא כי זמן התגובה של הקבוצה שהשתמשה בגוגל בשלב הראשון היה קטן כמעט פי שתיים מזמן התגובה של הנבדקים שהשתמשו בזיכרון בשלב הראשון.
בנוסף לכך, בסוף הניסוי החוקרים בדקו את רמת ההנאה וההשקעה של הנבדקים באתגרים מחשבתיים בעזרת שאלוני Need For Cognition. הנבדקים התבקשו לדרג שמונה עשר משפטים בסקאלה של 1-5 (לדוגמה : אני מסופק לאחר התלבטות קשה במשך שעות ארוכות). ככל שהציון היה גבוה יותר, כך רמת ההנאה וההשקעה של נבדק באתגרים מחשבתיים דורגה כגבוהה יותר. נראה כי הציונים של הקבוצה שהשתמשה באינטרנט בשלב הראשון היו נמוכים משמעותית מהציונים של הקבוצה שהשתמשה בזיכרון בשלב הראשון.
כלומר שימוש באינטרנט כמקור מידע מקטין את זמן התגובה בשימוש הבא ומפחית את הרצון והחשק לפתור בעיות מסובכות.
אם האינטרנט היה נמצא רק בספריה לדעתך היקף השימוש באינטרנט היה זהה להיקף השימוש באינטרנט כיום ? ככל הנראה לא. כיום ניתן להשיג גישה לאינטרנט בכל מקום שנרצה בעזרת הסמארטפונים, אנחנו רק צריכים קליטה סלולרית או רשת WI-FI . בניסוי נוסף שפרופ' סטרום ערך בקרב שמונים סטודנטים הוא רצה לבדוק באיזה אופן הנבדקים ישתמשו באינטרנט כאשר הוא פחות נגיש. השלב הראשון של הניסוי התבצע בדיוק כמו בניסויים הקודמים. בשלב השני סטרום ניסה להפוך את הגישה לאינטרנט לפחות נוחה. בשלב זה כל הנבדקים הושבו על ספה שבמרחק שני מטרים מהמחשב. אם הנבדקים רצו להשתמש בגוגל הם היו צריכים לקום מהספה, ללכת למחשב ולחפש בעזרת גוגל את התשובה. על מנת לקבל את השאלה הבאה הם התבקשו לחזור לספה. אנו רואים כי פרופ' סטרום השתמש במרחק ההליכה על מנת להפוך את הגישה לאינטרנט למוגבלת יותר. החוקרים מצאו כי נבדקים השתמשו יותר בגוגל כאשר הם היו קרובים למחשב מאשר הם היו רחוקים ממנו. כלומר, מידת השימוש באינטרנט מושפעת מקלות הגישה אליו.
ממצאי הניסוי מעידים כי שימוש באינטרנט כמקור מידע מגביר את הסבירות שנשתמש באינטרנט שוב כמקור מידע. בנוסף לכך הוא גורם לנו להסתמך עליו יותר מהר בפעם הבאה, לחשוב פחות בעזרת הזיכרון שלנו ופחות להשקיע וליהנות כאשר אנחנו נתקלים בבעיות. האם בעתיד הזיכרון שלנו יושבת ולא נזכור יותר כלום ? ואם כן, האם יגרם פיצוי נוירולוגי על כך? המחשבה המטרידה היא שאם היום האינטרנט גם חושב במקומנו מה הוא יעשה מחר.